הרכב ומקור של מיקרופלסטיק

כיום, המיקרו-פלסטיקים המתגלים בסביבה הם בעיקר פוליאתילן (PE), פוליפרופילן (PP), פוליוויניל כלוריד (PVC), פוליסטירן (PS), פוליטרפטאלאט דיאתנול אסטר (PET), פוליאמיד (PA) וכו'. ביניהם, PE, PP ו-PVC נמצאים בשימוש נרחב. ניתן להעביר מיקרו-פלסטיק ברוח ובמים טריים ביבשה ובמים טריים, כך שניתן לזהות אותם בנגר יבשתי ובמים טריים. סביבות. ניתן לחלק את המיקרו-פלסטיק למיקרו-פלסטיק משני ולמיקרו-פלסטיק ראשוני על פי מקורם. מיקרו-פלסטיק משני מתייחס לפירוק ופירוק של פלסטיקים גדולים יותר למיקרו-פלסטיק לאחר שהם נכנסים לסביבה. מיקרו-פלסטיק ראשוני הוא פלסטיק שנכנס ישירות לסביבה כחלקיקים קטנים. קורוזיה מטקסטיל סינתטי, וצמיגי גומי סינתטיים ראשוניים נחשבים למקור העיקרי של המיקרו-פלסטיק העירוני. מקורות של מיקרופלסטיק עשויים לכלול חתיכות פלסטיק מבגדים וריהוט ביתי, חומרי בנייה, פליטות תעשייתיות, שריפת פסולת, הנשמה של חלקיקים, חלקיקים המשתחררים מתנועה, חלקיקים סינתטיים המשמשים בקרקעות גננות (כגון כבול PS), בוצת ביוב המשמשת כדשן וכו'.